ה ק ד מה ת"ר ונתן את הקטורת על האש לפני ד' שלא יתקן מבחוץ ויכניס. להוציא מלבן של בדוקים שאומרים יתקן מבחוץ ויכניס וכו'. (יומא נ"ג). אמר ר' חמא ב"ר חנינא מאי דכתיב כתפוח בעצי היער, למה נמשלו ישראל לתפוח, לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא, א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעי' לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא, לא קבליתו, א"ל אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם הנר אינשי דמגו בעלילותא כתיב בהו וסלף בוגדים ישדם. (שבת פ"ה). יתברך הבורא ויתעלה המעמיד אותנו מאז היינו לגוי, ומאורעות ופגעי הזמן אינם שולטים בנו לכלותנו ח"ו. - וזהו מפני ההתקשרות הגדולה בקשר חזק ואמיץ, בקשר של קיימא, שמקושרים אנחנו להעץ החיים, זו התורה המסורה לנו מדור דור. - וכמה נפיש חילא דהאי אילנא, בכח הצמיחה שלו, אשר בכל דור ודור מוסיף אומץ להכרית את היתושים הרעים (המיקראבים) המתחדשים בכל תקופה ותקופה בכל מיני ארסיים המרעילים את האויר. אבל הכה הצמיחה מהעץ החיים הזה המוציא ריח טוב ופרחים שונים למיניהם, המדיחים ריח גן עדן, הפרחים האלה מבריחים את המיקראבים הארסיים, ומנהירים את נר הנשמה, וזה קיומנו לנצח כזה וכבא. הנה בכל דור ודור נמצאים רבים האומרים אשר התורה לפי הזמן נתנה, ומאז ומעולם היה הכת הצדוקים אשר היו מפרשין את התורה לפי הבנתם העצמי, כלא קבלה האמתית המסורה לנו מדור דור. ובזה היו מתאימים את התורה לפי הכנת החיים הגשמיים, ודעותיהם משתנות מדור דור, כפי חוקי מלחמת החיים לפי מצב הדור.  ובזה פער הצדוקי את פיו בשחוק על הדור המדבר שאמרו נעשת, טרם ששמעו את הדברים אם מתאימים לפי חיי הזמן, וראה שרבא עדיין עומד בקשיו לבלי לנטות ימין ושמאל מהתורה, וכופה ערפו לזה להבין את יסודותי' לנכון, ולזה נדרש יגיעה עצומה עד שמבע דמא מאצבעתי', ולזה השיב לו רבא אנן דסגינן בשלימותא, כי אנו חפצים בשלימותה של התורה היינו בקיום אותה כולה, בלא שינוי וחסרון, ובלא הבדל הזמנים, כתיב כן תומת ישרים תנחם, היינו כי תומתנו זה בעצמו ינחנו לקיום,  וזהו תנחם. אתון דסגיתו בעלילותא, היינו כי אתם תולים את הנהגת התורה וחוקי' עפ"י הסיבה זמנית כתיב בהו וסלף בוגדים ישדם, כאשר יבואר במה שכבר קרה מלפנים, ומה שאנו רואים גם היום. ידוע מה שהי' עם הכותים ונקראים שומרונים בדה"י לאומות, וזה המושל האדיר המכלכל הגדול סנחרב מלך אשור, שטלטל את כל העולם והחליף אומות באומות, והעתיקם ממקום למקום.  ובארץ עשרת השבטים ובעיר הבירה שומרון לאחר שהגלה ישראל משם, הושיב בערים האלה עמים מארצות שונות, וישלמו מס לסנחרב, וכתיב, מלכים ב' י"ז, ויהי בתחילת שבתם שם לא יראו את ד', וישלח ד' בהם את האריות, שלחו ואמרו לו הגוים אשר הגלית ותושב בערי שומרון לא ידעו משפט אלקי הארץ, וישלח כם את האריות והגם ממיתים אותם, כאשר אינם יודעים את משפט אלקי הארץ, ואיתא במדר' תנחומא פ' וישב, שלח מלך אשור וקרא לכל זקני ישראל, אמר להם כל השנים שהייתם בארצותם לא שיכלה אתכם חית השדה, ומה עסקה עכשיו, אמרו נאמר לו דבר אחד לו ישיב אותנו לארצנו, אמרו לו הארץ אינה מקבלת עכו"ם שאינם עוסקים בתורה, ולא נימולים, אמר להם תנו לי שנים מכם שילכו לשם וילמדו אותם, ודבר המלך אין להשיב, מיד שלח לשם את ר' דוסתאי ב"ר ינאי ואת ר' סכייא ולמדו אותן בכתב ספ"ת ונומריקון, ואעפי"כ את ד' היו יראים ואת אלוהיהם היו עובדים, וכשעלה עזרא מבבל וקמו עליו ק"פ אלף שומרונים, וגם בקשו להרוג את נחמי' במרמה, כמבואר נחמי' ו', ובטלו מלאכת ד' ב' שנים, כמבואר עזרא ד', מה עשה עזרא וזרובבל ויהושע כנס שלש מאות כהנים, ושלש מאות שופרות וג' מאות ספ"ת ושלש מאות תינוקות והיו תוקעין והלוים משוררים ומוסרים ומחרימין ומשמתין את הכותיים, מכאן אמרו האוכל פת כותי כאוכל פת חזיר, ואל יתגייר כותי בישראל, ואל יהא להם חלק בתתה"מ וכו', ע"כ. זהו החזיון קבלת התורה אשר לא מבני עמנו, אשר קבלו את התורה רק לפי הזמן.